הכרעת דין בתיק תת"ע 730-02-11 - פסקדין

בתיק זה החלטתי לזכות את הנאשם וזאת מחמת הספק.

1.                     לנאשם הנ"ל יוחסה עבירה של נהיגה ברכב תוך שימוש בטלפון נייד, שלא באמצעות מיקרופון המותקן ברכב, בעת שהרכב היה בתנועה, וזאת בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961. (להלן: "תקנות התעבורה").

2.                     הנאשם אשר כפר בביצוע העבירה טען, כי לא שוחח בטלפון הנייד אלא בטלפון קבוע שנמצא ברכב וכאשר הטלפון הנייד היה מונח לידו על הכיסא.

3.                     מטעם התביעה העיד עורך הדו"ח סמ"ר דקל אסף (להלן: "השוטר" או "עורך הדו"ח") שחזר על נסיבות העבירה כפי שנרשמו על ידו ולשאלות הנאשם ציין כי אינו זוכר את המקרה. הוא נשאל ע"י הנאשם האם היה לבדו וענה, כי אם רשום שהיה לבד אז היה לבד. דא עקא, שבנסיבות לא ציין השוטר כי אכן היה לבדו.

            בתשובה לשאלת בית המשפט, האם נוהג השוטר לציין את העובדה שהיה לבד בדו"חות הנרשמים על ידו (אם אכן היה לבד), ענה, "בוודאי". בענייננו כאמור, לא ציין השוטר ברחל בתך הקטנה כי היה לבדו.

4.         לאחר ששמעתי את הנאשם ואת השוטר, שקלתי את דבריהם והתרשמתי מהופעתם בבית המשפט, מצאתי כי במקרה זה לא ניתן על סמך עדותו היחידה של השוטר שהינה עדות יחידה במשפט פלילי לבסס ממצא מרשיע במידת הוודאות הנדרשת בהליך מעין זה.

5.         בנסיבות הדו"ח ציין השוטר, כי הנאשם נסע בנתיב המקביל אליו כשהוא מחזיק טלפון נייד בידו הימנית בצמוד לאוזנו השמאלית! השוטר מאשר, כי ברכבו של הנאשם היה טלפון קבוע.  כאמור השוטר לא זכר את פרטי האירוע מעבר לנסיבות.

            בכגון דא, ציין הנאשם בעדותו, כי השוטר לא היה לבדו אלא התלווה אליו "שוטר מבוגר עם זקן גדול". הנאשם גם ציין, כי אין זה הגיוני שאדם יחזיק טלפון נייד ביד ימין כשהוא מצמיד אותו לאוזן שמאל ובאותה עת ינהג ברכב כשהוא מחזיק את ההגה בידו השמאלית.  כשנשאל השוטר האם הדבר נראה לו הגיוני, ענה כי הוא נתקל באין ספור מקרים כאלה. כאן אציין, כי אף אני סבור שהתיאור שמסר השוטר אינו תיאור שגרתי.

6.         הנאשם העיד עוד, כי הוא נושא קוצב לב מזה 8 שנים וכי אסור לו לשוחח בטלפון נייד באוזן שמאל מאחר ונאסר עליו לעשות זאת וגם בגלל שהוא "ימני". הוא הציג לבית המשפט קטע מתוך פרסום של "החוג הישראלי לקיצוב ואלקטרו פיזיולוגיה". הנאשם העיד כי בזמן שהשוטר עצר אותו הוא שוחח עם אחותו בטלפון הקבוע וכי גם לאחר שנעצר המשיך לשוחח עימה. הוא הציג פלט שיחות הן שלו והן של אחותו. הנאשם ציין כי השוטר נסע בניידת כשהוא יושב במושב שליד הנהג וכשהניידת מימינו, כך שלא התאפשר לו שדה ראייה ברור.

7.         בשים לב לטענות הנאשם בדבר הימצאותו של שוטר נוסף, הסכימה המאשימה כי יוגש דו"ח העיסוק של הניידת על מנת לבדוק אם אכן עורך הדו"ח לא היה לבדו. דא עקא וחרף זמן לא מבוטל שניתן לתביעה (במהלכו אף התקיימו מספר ישיבות תזכורת), דו"ח העיסוק הנ"ל לא הוגש עד שלבסוף הודיעה המאשימה, כי לא קיים דו"ח כאמור.

8.         בשים לב למכלול הנסיבות בתיק, מצאתי לקבוע, כי גרסתו של הנאשם לפיה נכח שוטר נוסף שאף נהג בניידת שנסעה מימינו, לא נסתרה, נהפוך הוא - אי המצאתו של דו"ח העיסוק יש בה כדי לחזק את גרסתו של הנאשם, בבחינת הימנעות מהבאת ראייה רלוונטית של בעל דין (הימנעות שיש בה כדי לפעול לחובת הצד הנמנע ולחזק את ראיות הצד האחר).

            משקיים סיכוי משמעותי בדבר הימצאותו של שוטר נוסף ושוטר זה לא הובא לעדות, הרי גם בכך יש כדי לפעול לחובת המאשימה ולהביא בסופו של יום לתוצאה שבית המשפט אינו יכול לסמוך על עדותו היחידה של השוטר ולבסס עליה הרשעה מעל לכל ספק סביר.

9.         עסקינן בתיק פלילי, אשר נטל השכנוע בו ונטל ההוכחה רובצים על שכמה של התביעה, ואם מונחת בפני בית המשפט עדות יחידה בהליך מעין זה, הרי שבטרם יוכל לבסס עליה הרשעה, מחויב הוא להתייחס אליה בזהירות הראויה, במיוחד כאשר ניתן היה להביא עד נוסף שיכול לשפוך אור על ההתרחשויות בתיק זה.

אי הבאתו של השוטר הנוסף (שכאמור סביר להניח כי היה במקום), מחייבת אפוא את הקביעה כי התביעה לא השכילה להרים את הנטל המוטל עליה מעל לכל ספק סביר ולכן, אין מנוס מזיכוי הנאשם מחמת הספק.

10.        ויוטעם, כי מסקנתי זו מקבלת חיזוק נוכח הרושם החיובי שהותיר הנאשם בעדותו מעל דוכן העדים, רושם שיש בו לכל הפחות כדי להעמיד את עדותו שווה בשווה מול עדותו של עורך הדו"ח. מסיבה זו, נחיצותו של עד התביעה הנוסף שלא הובא לעדות, מקבלת משנה תוקף, ואי הבאתו מובילה למסקנה שאין כל מקום להעדיף את גרסתו של עורך הדו"ח על פני גרסתו של הנאשם.

            ויודגש, למעלה מהצורך, כי הנאשם בעדותו בפניי לא קשר את עצמו לביצוע העבירה הנטענת בצורה כלשהי או לביצועה של כל עבירה אחרת קרובה, על כל המשתמע מכך.

11.                    העולה מכל הנ"ל, שאני קובע כי עובדות כתב האישום לא הוכחו בפניי מעל לכל ספק סביר ועל כן אני מזכה את הנאשם מחמת הספק מהעבירה אשר יוחסה לו בכתב האישום.

המזכירות תעביר לצדדים עותק הכרעת הדין בדואר.

זכות ערעור כחוק.